אריה (ליאון) קוטלר

אריה קוטלר (1940–2019) היה צייר, פסל, קרמיקאי ואמן קיר ישראלי, יליד ארגנטינה. במשך יותר מחמישה עשורים עסק בציור, פיסול, קרמיקה, תבליטים, סגרפיטו ויצירות במרחב הציבורי. יצירתו שילבה בין שורשיו הדרום־אמריקאיים לבין הנוף, החומר והתרבות הקיבוצית בישראל.

קוטלר נולד ב־30 בספטמבר 1940 בעיר פוסאדס (Posadas), במחוז מיסיונס שבצפון־מזרח ארגנטינה, למשפחה ציונית ומסורתית. בשנת 1956, בגיל 16, עלה לישראל במסגרת עליית הנוער. בתחילה הגיע לקיבוץ משמר השרון ובהמשך הצטרף לקיבוץ ברור חיל, שהפך לביתו ולמוקד מרכזי בחייו וביצירתו.

בשנת 1957 התגייס לצה”ל ושירת בצנחנים. במלחמת ששת הימים שירת במילואים בחטיבה 55 של הצנחנים והשתתף בקרבות בירושלים.

בשנת 1962 למד ציור אצל הצייר אריה מרגושילסקי בבית הספר לאמנות בבת ים, ובהמשך יצא לאירופה להשתלמות נוספת בציור. עם זאת, כבר בסוף שנות ה־50 החל ליצור עבודות אמנות בברור חיל. תבליט גבס מופשט שיצר בחדר האוכל של הקיבוץ מתוארך ל־1959.

קרמיקה ברור חיל

בשנת 1967 הצטרף קוטלר לבית המלאכה “קרמיקה ברור חיל”, ובהמשך הפך למעצב הראשי ולמנהל התפעולי של המפעל.

במסגרת עבודתו בקרמיקה פיתח שפה עיצובית ששילבה השפעות של ארכיאולוגיה ותרבות חומרית ארץ־ישראלית עם צורות ומוטיבים שמקורם בדרום אמריקה. עבודתו בתחום הקרמיקה חיברה בין אמנות, עיצוב, חומר ואדריכלות לבין חיי היומיום בקיבוץ.

בארכיון אריה קוטלר, השמור במרכז המידע לאמנות ישראלית של מוזיאון ישראל, נמצאים הצילומים של כלי קרמיקה, קטלוגים, מחירים וחומרי תיעוד של “קרמיקה ברור חיל”.

הציור ותערוכת היחיד הראשונה

לצד עבודתו בקרמיקה המשיך קוטלר לעסוק בציור כאמן עצמאי.

בשנת 1973 הציג תערוכת יחיד בגלריה ספראי בירושלים. בעיתון “מעריב” פורסמה באפריל אותה שנה ביקורת על התערוכה תחת הכותרת “פרפרים אינם חופשיים בציוריו של אריה קוטלר”. התערוכה מתועדת כתערוכת היחיד הראשונה שלו.

כבר בשלב זה פעל קוטלר מעבר למסגרת הקיבוצית והציג את ציוריו בזירת האמנות הישראלית.

מקסיקו והשפעת דרום אמריקה

נקודת מפנה משמעותית בהתפתחותו האמנותית התרחשה בסוף שנות ה־70.

בשנים 1978–1979 נסע קוטלר למקסיקו במסגרת מלגה מטעם המועצה האזורית שער הנגב. בתקופה זו יצר קשר עם אמן הפרסקו המקסיקני מריו אורוסקו ריברה (Mario Orozco Rivera) ולמד ממנו את טכניקת הסגרפיטו.

הוא השתתף ביצירת עבודת קיר באוניברסיטת פואבלה, וביולי 1979 נפתחה תערוכת יחיד שלו במקסיקו סיטי.

השהות במקסיקו חיזקה ביצירתו את הקשר לתרבויות החזותיות של אמריקה הלטינית ולאמנות הילידית. החיבור היה משמעותי במיוחד עבור אמן שנולד בדרום אמריקה ועזב אותה כנער.

השפה האמנותית

יצירתו של קוטלר התפתחה על פני מגוון רחב של מדיומים, אך ניתן לזהות בה שפה חזותית עקבית.

עבודותיו מאופיינות בצורות אורגניות, מופשטות ולעיתים סמליות, ובקשר חזק לאדמה, חקלאות, לטבע ולאדם. בציוריו, בפסליו ובתבליטיו מופיעים בין השאר שדות, בעלי חיים, שמש, גרמי שמיים ודמויות אנושיות.

הצבעוניות שלו נשענה פעמים רבות על גוני אדמה — חום, אוקר וגוונים כהים — והחומר עצמו היה חלק משמעותי מהשפה האמנותית.

המופשט ביצירתו לא היה בהכרח מנותק מהמציאות. פעמים רבות הוא לקח נוף, שדות, בעלי חיים ודמויות ולתרגם אותם לצורות, סימנים וסמלים.

ברור חיל כמרחב יצירה

אחד המאפיינים הייחודיים ביותר ביצירתו של קוטלר הוא הקשר בין האמנות שלו לבין המקום שבו חי.

חלק משמעותי מעבודותיו אינו נמצא בגלריות או במוזיאונים אלא משולב בתוך המרחב של קיבוץ ברור חיל.

הוא יצר תבליטים בחדר האוכל, עבודות קרמיקה על מבנים ובתי חברים, פסלים, עיטורים, עבודות קיר ויצירות במבני ציבור ובמרחבים פתוחים.

אחת העבודות הבולטות שלו היא “ימים קדומים”, שנוצרה בשנת 1981 על קיר המקלט של המרכז הקהילתי בברור חיל. העבודה משלבת טיח, צבע וקרמיקה בטכניקות של סגרפיטו ותבליט ועוסקת בדמויות, חקלאות, בעלי חיים והיסטוריה.

עבודה מוכרת נוספת היא “שמש מחייכת”, יצירת מתכת במועדון הילדים בקיבוץ.

קוטלר השתתף גם ביצירת עבודות קיר בקיבוץ אור הנר.

במובן זה, ברור חיל עצמו הפך למעין מרחב תצוגה מתמשך של יצירתו, והגבול בין האמנות, האדריכלות וחיי הקהילה כמעט נעלם.

החזרה לארגנטינה

הקשר של קוטלר לדרום אמריקה נמשך לאורך חייו.

בשנת 1987 חזר לפוסאדס, עיר הולדתו בארגנטינה, ושם יצר את עבודת הסגרפיטו “לוחם רכוב על סוס” במרכז האמנות Cerro Orion.

העבודה נוצרה במרחב הציבורי ונמצאת בבעלות עיריית פוסאדס.

החזרה לעיר הולדתו כאמן, כשלושים שנה לאחר שעזב אותה כנער בדרכו לישראל, מהווה מאין סגירת מעגל ביוגרפית אומנותית.

פעילות ציבורית ואמנותית

מפעל קרמיקה ברור חיל נסגר בשנת 1985. לאחר סגירתו המשיך קוטלר לעבוד כאמן עצמאי ובמקביל מילא שורה של תפקידים ציבוריים.

הוא עסק בתכנון האדריכלי של ברור חיל בתקופה שבה השתנה מבנה הקיבוץ בעקבות המעבר ללינה משפחתית, היה אחראי על ענף הבנייה ובהמשך שימש רכז המחלקה לאמנות בתנועה הקיבוצית המאוחדת.

הוא גם למד ולימד בדרום אמריקה והמשיך ליצור במשך שנים רבות בסטודיו שלו בברור חיל.

לאורך הקריירה הציג קוטלר בתערוכות בישראל ומחוצה לה, בין השאר בישראל, מקסיקו, ארגנטינה וגרמניה. עבודות שלו נמצאות באוספים פרטיים ובמרחבים ציבוריים בישראל ובדרום אמריקה.

מורשת

אריה קוטלר נפטר ב־19 במרץ 2019, בגיל 78.

הוא הותיר אחריו גוף יצירה רחב המתפרש על פני כשישה עשורים. ציורים, פסלים, כלי קרמיקה, תבליטים ועבודות קיר שלו ממשיכים להתקיים בברור חיל, במקומות נוספים בישראל ובדרום אמריקה.

ארכיון אריה קוטלר שמור כיום במרכז המידע לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל וכולל תיעוד של יצירתו ושל פעילותו בתחום הקרמיקה והאמנות.

מורשתו אינה מסתכמת ביצירות בודדות. הוא היה אמן שחיבר בין ציור, פיסול, קרמיקה ואדריכלות; בין ישראל לדרום אמריקה; ובין עבודת הסטודיו לבין המקום, הקהילה והחיים עצמם.

אריה קוטלר היה אמן רב־תחומי ישראלי־ארגנטינאי, שיצירתו חיברה בין שורשיו הדרום־אמריקאיים לבין הנוף, החומר והתרבות הקיבוצית בישראל, שהותירה חותם ממשי במרחב שבו חי ופעל.