בנימין היה ממקימי נחל עוז. הוא בנה משפחה לתפארת עם 4 ילדים, 14 נכדים ו- 3 נינים. תחביבו העיקרי היה צילום, הוא הציג מספר תערוכות שזכו להערכה ולביקורות טובות מאד. בנימין היה במשך שנים חבר בקרן גרשוני. הוא ראה במפעל זה תרומה חשובה לקידומם של תושבי האזור בתחומים שונים.

זיוה גרימן  נולדה התבגרה וחייתה בקיבוץ ניר עם. היתה אשת חינוך – עבדה כמטפלת בגני הילדים , כמורה בבית הספר  היסודי שער הנגב . כבת למייסדי הקיבוץ  היתה   שותפה בעיצוב חיי התרבות בקיבוץ ופעילה בוועדות ובניהול החינוך בקיבוץ . לזיוה היתה אהבה גדולה לילדים. היא השקיעה  בחינוכם , בטיפוח אישיותם ובהקניית ערכים של שיתוף פעולה וחברות. זיוה נישאה ליושי והביאה לעולם חמישה ילדים, חלקם ממשיכים

צופל'ה עלה לארץ בשנת 1957 יחד עם שנה אשתו. הם הגיעו לברור חיל במסגרת הגרעין השישי של תנועת דרור הבונים בריו דה ז'נירו ברזיל, שם התחנך וחינך לעלייה, לאהבת הארץ והקיבוץ, שהיה מבוניו. צופל'ה היה פעיל בועדות שונות בקיבוץ, והיה ממקימי מפעל "דקו", בו הצטיין בכישוריו הטכניים ובלט בידע הרב שצבר לאורך השנים. הוא ניחן בהומור משובח ודק הבחנה. אהב אדם, היה רגיש לזולתו ואיש

יעל ויהודה נולדו בשתי יבשות שונות. הגורל היהודי שהפגיש אותם והרוח הציונית שפיעמה בהם סחפו אותם לישראל, לקבוץ מפלסים, להגשמת חזון נביאי ישראל והצדק החברתי. יהודה היה איש ציבור שמילא בהצלחה תפקידי ניהול בקיבוץ ובארץ: כמזכיר הקיבוץ 5 פעמים, בניהול ענפי חקלאות ותעשיה, במשרד הבטחון, בניהול המכללה, בתנועה הקיבוצית ועוד. יעל היתה חברת קבוץ מסורה, שעבדה בחקלאות, חינוך בקבוץ ובבית הספר, במועדון לחבר, ובמפעל מס"מ.

דוד קולטין (1934-2014) נולד בשכונת בורוכוב בגבעתיים בשנת 1934. בילדותו גילה כישרון מוסיקלי וניגן על כינור. בהיותו בן 11 נפטר אביו. אימו נאלצה לקחת אותו ואת אחיו הצעיר לגור בארה"ב אצל קרובי משפחתה. למרות שהתגוררו רק שנים ספורות בארה"ב דבק בדוד "החיידק האמריקאי". הוא דיבר אנגלית שוטפת  במבטא אמריקאי מושלם וחיבב מאד את התרבות האמריקאית. בשנת 1951 הצטרף לקיבוץ גבים במסגרת גרעין "מגשימים". בראיון שנתן

זיוה עלתה מברזיל בגיל 22 כבוגרת תנועת הנוער "דרור" ונקלטה ישר בברור חייל. היא הייתה גננת מקצועית עוד בברזיל ומתחילת דרכה בקיבוץ עסקה בחינוך. זיוה התחילה כמטפלת ובמשך השנים התפתחה הפכה למורה ולבסוף מנהלת בית הספר היסודי של "שער הנגב".  בכך לא הסתיימה הקריירה החינוכית שלה באזור. בהיותה בת למעלה מחמישים, החלה קריירה נוספת והפעם בחינוך מבוגרים. היא עבדה בתפקיד ניהולי במסגרת המכינות במכללה ובתפקיד

מוותיקי ניר-עם, מדריך, מחנך, מורה ומנהל בית ספר. פעיל בשדה התרבות והחברה וארכיונאי בנשמה. צבי – אבא שלנו, של אבנר, שמעון ויעל היה חלק מניר-עם והיא חלק ממנו. שייך היה לדור של חולמים ולוחמים… אבא הרבה לדבר על מחוזות ילדותו בעצב ובהומור ועל געגועיו לבני משפחתו שנספו בשואה. עם אמא עמליה שהייתה שותפה פעילה ומחנכת בנפשה, הקימו בניר עם בית שורשי ושמח. כשהוא כבר שבע

רעיה נולדה ב- 25 באפריל 1918, לאליעזר וטובה מרנפלד בעיר בלצי בבסרביה. אביה עסק במסחר בתבואות והבית שהיו בו גם עוזרת וגם טבחית היה במצב כלכלי טוב מאד. למשפחת מרנפלד נולדו עוד שלוש בנות וכולן עלו לישראל. ההורים בביתן הקפידו לשמור על צביון יהודי, אך יחד עם זה השתלבו בחוגי האינטליגנציה המקומית והאם שהיתה פטורה ממטלות הבית, התפנתה לעסוק בכך. בת 12 הצטרפה רעיה לתנועת

נולד בחוטין רומניה בנם הבכור של שלמה ופרומה. אביו היה סוחר סיטונאי משקאות חריפים, אימו אישה עדינה ויפת- נפש טיפלה במסירות בשלושת ילדיה משה'לה, אמנון, וזיסי הבת. האב, כדברי משה הנגלים מכתביו, היה איש קשוח שהמושג : "חוסך שבטו – שונא בנו", כמו נכתב עבורו, הפליא לא פעם בשבטו ומשה'לה היה מוצא ניחומים בחיק אימו הרחמנית. הוריו הצליחו לעלות לפני השמד, ואביו אף שהה מספר

על קברה של איקה בקיבוץ ארז נכתבו שתי שורות משירה של רחל: "האם אחפוץ גם ליטול ולתת, רק לתת כלום לא די." כביטוי לדרך חייה של איקה. איקה הצטרפה מיד לאחר תום לימודיה באוניברסיטה העברית לקיבוץ ארז, בתחילה כמורה שכירה ולאחר מכן כחברה. רוב ימיה עבדה כמורה לביולוגיה ומחנכת בית הספר התיכון בשער הנגב. במסגרת עבודתה העמידה דורות של תלמידים שידעו להוקיר את פועלה וזוכרים

אברהם לוי, אומיק שמו במשפחתנו, לייבוש בתנועת הנוער ובקיבוץ נחל עוז, נולד בקפריסין ב-3.7.1934. אביו נתן היה אגרונום ונשלח לקפריסין לפקח על הפרדסים שהיו בבעלות החברה הארץ ישראלית תנובה-אקספורט. לאחר הולדתו נכנסה אחות בית החולים לחדרה של אִמו והנה היא בוכה בכי תמרורים. למה את בוכה גברת לוי? הרי ילדת תינוק שמנמן ומקסים. ענתה לה בדמעות: המשורר הלאומי שלנו מת בתל אביב. יום לאחר הולדתו

דב נולד בפולין, בעיר הסמוכה לבלרוס בשנת 1929. אביו, חש באנטישמיות שהתפרצה והתגברה בפולין והחליט להגר. הוא בחר להגיע לארגנטינה, מאחר והיה סוחר בקר והעריך ששם יצליח יותר. בשנת 1934 הפליג עם קבוצת מהגרים לדרך הארוכה, ללא רעייתו ובנו בן החמש דב. חלק מקבוצת המהגרים ירד בלונג איילנד והשאר המשיכו לארגנטינה. האב המשיך במסע דרומה ולאחר מספר חודשי התאקלמות בעיר רוסאריו, שעל גדות הנהר פאראנה,

סולי נולדה להורים יעקב ודינה לבית קיבטיניץ במוזסוויל, המושבה היהודית הראשונה בארגנטינה. לסולי היה אח אחד. בגיל 5 עברה המשפחה לעיר רוסריו שם שהתה עד עת עלייתה לישראל בשנת 1953 עם קבוצת חלוצים מאיחוד הבונים דרור. עוד טרם עלייתם ארצה נישאו בני הזוג חיים (ג'ימי) ושלומית קרת וחיו בזוגיות יפה 67 שנים. הקבוצה אליה השתייכו התיישבה לראשונה ב'גבעות זייד' שהיה ישוב קיים. קשיי פרנסה ביישוב

עמוס נולד וגדל בקיבוץ איילת השחר. בכיתה י' נשלח ללמוד בבית הספר המשותף לעין חרוד ותל יוסף, ובכיתה י"א התקבל ללימודים בבית הספר החקלאי "כדורי". בסוף שנת 1946 התגייס יחד עם תלמידי כיתתו לפלמ"ח, והשתתף עם חבריו בקרבות מלחמת העצמאות במסגרת הגדוד הראשון של חטיבת יפתח: קרב בית קשת, המערכה על משמר העמק, קרב זרעין (יזרעאל), קרבות מלכיה, מבצע דני לכיבוש לוד ורמלה, קרב לטרון,

דובוש, שהוא יורם כפי שהוריו קראו לו, היה איש שמח, צבעוני, מלא חיוניות והומור. דובוש נולד בירושלים, ארבע שנים טרם הקמת המדינה, וגדל בגבעתיים וברחובות. הוא הגיע לקיבוץ כפר עזה עם גרעין יגב, והפך מיד לאחת הדמויות המיוחדות, שהיו חלק מזהותם הקיבוצית והאנושית של כפר עזה ושל שער הנגב. דובוש היה איש של אידאולוגיה וערכים ופעל ברוח זאת בשליחויות ומשימות חברתיות מגוונות מטעם הקיבוץ, ביניהן

חמדה נולדה וגדלה בקיבוץ איילת השחר שבעמק החולה. היא בתם הבכורה של מיכאל וחיה (חייקה) בן יוסף, ואחריה נולדו אחיותיה גליה ורחל (רוחל'ה) ואחיה יוסף (ספי). ספי נהרג בלבנון בשנת 1982. לאחר שירות צבאי כמד"סית בבאר אורה ושנת שירות בקיבוץ חצרים, הצטרפה חמדה אל עמוס בכפר עזה ונישאה לו בשנת 1959. במהלך שנותיהם בכפר עזה נולדו ארבעת ילדיהם: זהר (1960), אופיר (1965) והתאומים תומר ואלון

אריה נולד בעיר פוסאדס בצפון ארגנטינה למשפחה ציונית ומסורתית. בשנת 1956 עלה , במסגרת "עליית הנוער", לארץ ישראל, נשלח לקיבוץ משמר- השרון ולאחר מכן הצטרף לקיבוץ ברור חיל. בשנת 1957 התגייס לצבא ההגנה לישראל ושירת ביחידת הצנחנים. הוא למד ציור אצל אריה מרגולשינסקי בבת ים ולאחר שסיים את לימודיו נסע להשתלמות נוספת בציור באירופה. בשנת 1967, בעת מלחמת ששת הימים, השתתף, כחייל מילואים בחטיבה 55