מירוש ודוד קולטין

דוד קולטין (1934-2014) נולד בשכונת בורוכוב בגבעתיים בשנת 1934. בילדותו גילה כישרון מוסיקלי וניגן על כינור. בהיותו בן 11 נפטר אביו. אימו נאלצה לקחת אותו ואת אחיו הצעיר לגור בארה"ב אצל קרובי משפחתה. למרות שהתגוררו רק שנים ספורות בארה"ב דבק בדוד "החיידק האמריקאי". הוא דיבר אנגלית שוטפת  במבטא אמריקאי מושלם וחיבב מאד את התרבות האמריקאית. בשנת 1951 הצטרף לקיבוץ גבים במסגרת גרעין "מגשימים". בראיון שנתן לעלון הקיבוץ אמר שאת חייו הוא מחלק לשניים. החלק הפיננסי והחלק המוזיקלי.

דוד שימש בעיקר בתפקידים כלכליים , בקיבוץ כמרכז משק, גזבר ויו"ר הנהלה כלכלית. באזור כגזבר המפעלים האזוריים בשער הנגב בתנועה בוועדת תעשיה של  "איחוד הקבוצות והקיבוצים" וכסמנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית. במשך כל הזמן לא נטש את אהבתו הגדולה למוזיקה, יצא לקורס מנצחי מקהלות, הקים מקהלה בגבים, היה מדליק הנרות הקבוע בחנוכה ואב הסדר בפסח במשך שנים רבות, היווה חלק מרכזי ב"תזמורת בצורת" המפורסמת ובחבורות זמר בקיבוץ.

במסגרת תפקידו בוועדת התעשייה של "איחוד הקבוצות והקיבוצים" טיפל בהבאת מפעל "זמיר", ליצור חליליות, לגבים ואף היה מנהלו במשך מספר שנים. בתפקיד זה שילב דוד את אהבתו הגדולה  למוזיקה עם יכולותיו הניהוליות פיננסיות. בכל תפקידיו יצר קשרים אישיים וחברתיים עם קולגות לעבודה, לקוחות ואף עם מתחרים.

מרים (מירוש) לוינסון (1935-2014) נולדה בקרית חיים בשנת 1935. בהיותה בת 13 נהרג אחיה הגדול בקרבות שיחרור הנגב במהלך מלחמת העצמאות. בשנת 1952 הצטרפה מירוש לקיבוץ גבים במסגרת גרעין ב' של "מגשימים" שם פגשה את דוד והשניים נישאו.

מירוש עבדה במשך שנים רבות כמורה ומחנכת לקבוצות של "חברות נוער" בקיבוץ, לימדה בכיתות א' בקיבוץ ובבית הספר וכן לימדה את השפה העברית באולפן בקיבוץ. היא היתה מורה אהובה על תלמידיה. משך כל השנים פעלה מירוש בתחומי תרבות רבים בקיבוץ. יזמה והפיקה חגים וערבים ייחודיים בנושאים שונים,  ביימה והפיקה מופעי בר-מצווה, ייסדה את "ערב השערים" לבני המצוה (בו בני המצוה ומשפחותיהם שיתפו את כלל הקיבוץ בסיפורם המשפחתי), היתה אחראית ליצירת הגדת הפסח הייחודית של קיבוץ גבים ועוד. כמו כן הקימה וניהלה את "בית מאירה" שמשמש עד היום כספריה, חדר עיון ומשחק יצירתי לילדי הקיבוץ.

כבת למשפחה שכולה, נושא ההנצחה היה קרוב מאד לליבה והיא עסקה בו רבות בביתה ובקיבוץ. עוד בטרם הוכרז יום הזיכרון כיום אבל לאומי דאגה מירוש לקיים טקסי אזכרה ביום זה. גם יום השואה לווה תמיד בסידור הפרחים המסורתי של ששה פרחי קאלה לבנים בכניסה לחדר האוכל.

מירוש ודוד גידלו 3 ילדים: יונתן, אופיר ומיכל, וזכו ל 9 נכדים. בביתם תמיד נשמעה מוזיקה קלאסית ממערכת הסטריאו ומאוסף התקליטים המרשים שהיה ברשותם. היו חובבי תרבות ואהבו מאד קונצרטים, הצגות ותערוכות שונות.